052-2411114 [email protected]

קצין בטיחות במשרד התחבורה זוכה מעבירת תנועה חמורה 

 

התביעה טענה כי נהג במשאית עם מטען חורג במכולה מאחור, אבל אז התברר כי שוטר אחד לא בדק בכלל את המטען, ושוטר שני הוסתר ולא הובא להעיד.

שופטת בית משפט השלום לתעבורה בחיפה, כרמית פאר גינת, הורתה (שני, 10.12) על זיכויו של שבתאי יקואל, קצין בטיחות במשרד התחבורה ומרצה לנהיגה נכונה, שהואשם בעבירת תעבורה.מכתב האישום נגד יקואל עולה, כי ב-21 באוגוסט 2016 הוא נהג בכביש 22 בחיפה ברכב משא מסוג "וולוו" כשמאחור מכולה ובה מטען בתפזורת, כאשר גובה המטען עלה על גובה דפ נות הארגז, ומבלי שהיה כיסוי מתאים למטען.

יקואל, שבשל תפקידו היה בסכנת פיטורין במידה ויורשע, כפר במיוחס לו כבר בתחילה. לטענתו, הוא "עשה טובה" לבעל חנות חומרי בניין והוביל את הרכב מהחנות למקום אחר, רק לאחר שבדק כי המכולה מאחור ריקה לגמרי.

במהלך המשפט העיד מטעם התביעה אחד משני השוטרים שעצרו את יקואל. השוטר הזה, שערך את דוח האירוע, טען כי נסע מאחורי המשאית והבחין באבנים וחפצים שעפים ממנה. לפי עדותו, לכן עצר את המשאית ורשם את הדוח לנאשם.

סנגורו של יקואל, עו"ד אמיר בר דיין, טען במהלך המשפט כי רק אחד משני השוטרים שנכחו באירוע כתב מזכר, והודה בעדותו בבית המשפט כי כלל לא בדק את המטען באחורי המשאית. הסנגור הוסיף וטען כי רק לאחר מאמצים רבים נמסר לו דוח שהראה כי באירוע היו שני שוטרים – רמז לכך שהתביעה הסתירה את העובדה שבמקום נכח שוטר שני בעת שנרשם הדוח לנאשם. כמו כן טען עו"ד בר דיין לגבי תכולת המשאית, כי לכל היותר מדובר בהשערה של השוטר, שכאמור כלל לא בדק את התכולה. השוטר השני, כך התברר, כלל לא רשם מזכר ביחס לאירוע.

השופטת פאר גינת קיבלה את עמדת הסנגור וקבעה כי מאחר שהתביעה לא הביאה את השוטר השני להעיד – תומכת בהנחה לפיה אם היה בא להעיד, עדותו היתה תומכת בגרסת הנאשם. כמו כן ציינה השופטת כי השוטר שכן הגיע להעיד הסתיר אף הוא את העובדה שבזמן האירוע היה איתו שוטר נוסף.

השופטת הזכירה שתי תמיהות נוספות שעלו במהלך ניהול ההוכחות בתיק: אחת, השוטר לא בדק את המטען. תמיהה שנייה: בדרך כלל, כאשר אבנים או חפצים מתפזרים על כביש, על שוטר המבחין בכך לקרוא לעובדי עירייה על מנת שיפנו את הכביש, או לפנות את החפצים והאבנים בעצמו. השופטת ציינה כי השוטר עצמו הודה כי לא קרא לאף אחד, וגם לא פינה בעצמו את הכביש, כך שגם אם באמת הבחין בחפצים ובאבנים, יתכן שהיו אלה חפצים קטנים או אבנים זעירות שהגיעו מרכב אחר.

בשל כל אלה, כאמור, השופטת קבעה כי התביעה לא הצליחה להוכיח מעל לכל ספק את אשמתו של הנאשם, ולפיכך הוא זוכה.

לכתבה בפוסטה